רוב בני האדם מחפשים יציבות בחייהם, בלא שיעברו עליהם כל מיני שינויים חדים שיסיטו אותם מהמסלול השגרתי והיציב. בעיקר חשוב לאדם, שכל מכלול הדברים בחייו, ייצורו לו שגרת חיים יציבה ונורמטיבית. כלומר, האדם יכול למצוא את השלום הפנימי שלו, רק אם הוא מתקיים בתחום שיש לו שליטה ומוכרות, סביבה תומכת ומכילה, תחושה של יציבות ובטחון וסדר יום המותאם לצרכיו. קטיעה של רצף נוח ובטוח בחיים נוצר מתוך עמימות. המונח עמימות או כפל משמעות, מתאר מצב שבו ניתן לפרש מצב, מילה, משפט, התנהגות, או כל סיטואציה תקשורתית וחברתית, ביותר מדרך אחת. לעתים נעשה שימוש מכוון בעמימות, דו-משמעות, על מנת להדגיש עמדה. בחירת דרך זו עשויה להיחשב כמשחק מילים מזלזל ולא ראוי. בחירת דרך זו גורמת לאיום, פחד וקריאת תיגר על המוכר ולכן היא תגרור תגובות והתנהגויות בלתי-מותאמות לאדם ולסביבתו. לכן, אדם המצוי בעמימות, חש באי נוחות קיומית בגלל חוסר בבהירות וסטייה חדה מהמציאות שבה הוא חי. העמימות מעלה את התחושה של "להיות אבודים", הרגשה מלחיצה המגבירה חוסר אונים, מייצרת רמה גבוהה של מתח, והתלבטות עד כדי חוסר יכולת לחשוב בצורה בונה ולמצוא פתרונות מרגיעים. העמימות מאלצת אותנו להתמודדות נוספת, שואבת מאתנו כוחות ומשאבים שלא תמיד עומדים לרשותנו בתקופות החיים השונות והמשתנות, ומותירות אותנו חסרי כוח ומרוקנים. כל עוד הספקולציות והספקות ממשיכים להתקיים, צפה התחושה של 'לגשש באפלה'. בפרט בזקנה, היצמדות לדברים מוכרים ובטוחים מסייעת בשמירה על שלמות ה'עצמי' ומחזקת את הזהות האישית. בגיל זה, מתגבר הצורך בהמשכיות, בשמירה על הקיים, בהיאחזות בעוגני החיים הבהירים והמוכרים. ככל שהמצב לוט בערפל, הוא נתפס כקשה, מאיים ובלתי מתאים, ולנו אין תמיד 'בארגז הכלים' שלנו כלים מתאימים להתמודדות.
ליאורה צ'אפל M.A עבודה סוציאלית, פסיכותראפיסטית
